<h1>ראבי"ה סימן תש"ך</h1>
<h2>דף ו.</h2>
רבינא הוה יתיב קמיה [דרב אשי] בשני ימים טובים של ראש השנה חזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת אמר ליה דלא אותיבי עירובי תבשילין, ולותיב מר האידנא מי לא אמר רבא מניח אדם עירובי תבשילין מיום טוב לחבירו ומתנה אמר ליה [אימר] דאמר רבא בשני ימים טובים של גליות בשל ראש השנה מי אמר והאמרי נהרדעי אף בביצה אמר ליה רב מרדכי בפירוש [אמר מר] דלא סבירא ליה להא דנהרדעי. והיכא דלא פשע מצי סמיך על עירובי תבשילין דחבריה, אבל היכא דפשע לא, כדאמרינן לקמן בפרק שני גבי ההוא סמיא, והיכא דאיכא חבר עיר דידעי דרגיל לאותיבי עירובי תבשילין אבני מתא ואיכא גברא דלא אותיב עירובי תבשילין סמיך אחבר עיר, כדאמרינן שמואל הוה מערב אכולהו נהרדעי רבי אמי ורבי אסי הוי מערבי אכולהו טבריא. מכריז רב יעקב בר אידי מי שלא הניח עירוב תבשילין יבא ויסמוך על שלי עד כמה עד תחום שבת. ומתוך עציבת ההוא סמיא מוכחא מילתא [דלא הוה דעתיה] למיסמך אאינש אחרינא, ואפילו הכי בשתא קמייתא דלא פשע אמר ליה סמוך על שלי, אבל בשתא אחרינא אמר ליה פושע את לכולי עלמא שרי לדידך אסור, ודעת מניח בעינן אבל לא דעת מי שהניחו לו. (תשכב) ועובדא דרבינא הכי הוה שלא היה דעת שום אדם להניח עבור כל בני עירו, אי נמי נתעצב שנתעצל במצוה, כי אף על פי שיכול לסמוך על של חבירו מצוה לכל אחד ואחד להניחו. וכשמניח עירוב תבשילין מיום טוב לחבירו אומר ביום ראשון של יום טוב אם היום חול עירובו עירוב ואם לאו אין בדבריו כלום, ולמחרת לא מתנה כלום.
